ביאנלות 

ב-1990 ו-1991 אצרתי את הנציגות הישראלית בביאנלות לאמנות באנקרה ובסאן פאולו. ב-1998 ביקש ואסיף קורטון, אוצר מאיסטנבול, שאצטרף אליו כאוצר המזרח התיכון לתערוכה בשיתוף אוצרות ואוצרים מיבשות שונות שיזמה הביאנלה של סאן-פאולו. ניסינו, בהשפעת הסכם אוסלו והסכמי השלום עם מצרים וירדן, להרכיב תערוכה שתציג אמנים מירדן, מצרים ופלסטין ונפגשנו עם אמנים ברשות הפלסטינית, רבת עמון וקהיר. הסתייגות של אמנים במצרים ובירדן משיתוף פעולה עם אוצר מישראל חסמה את האפשרות ובתערוכה השתתפו ארבעה אמנים: כורדי, תורכי, פלסטיני וישראלי.

תערוכות האדריכלות והעיצוב שאצרתי מאז גלריה אחד העם 90 הביאו ב-1997 את שלומית באומן, מנהלת אגודת אמני הקרמיקה בישראל באותה העת, להזמין אותי לאצור תערוכת קרמיקה עכשווית מקיפה במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל, בתל-אביב. בעקבות התערוכה התחילה מסורת תערוכות הביאנלה לקרמיקה במוזיאון.

אנקרה 1990

"המפגש בין מזרח למערב מתרחש בישראל באופן פעיל, על רקע של קונפליקט בין עמים. מפגש זה המתקיים במצב של עימות יוצר סינתזות שהורתן בכורח המציאות ולא כתוצאה ממחשבה טהורה ומרוחקת. במצב זה תהליך הבנייה של מודעות חברתית ותרבותית כרוך גם בסיפור הפרטי הקושר את האמן אל המציאות הישראלית. העובדה שישראל חייבת להיקלט במזרח-התיכון תוך השלמה עם העולם הערבי המקיף אותה, משפיעה ופועלת ברמת המיקרו של החברה הישראלית. היום יום הישראלי, בו חברת הגירה מפוצלת ומתחדשת מנסה לפלס את דרכה, עמוס מצבים אנושיים ותרבותיים שאינם צפויים ואין להם מקבילה במקומות אחרים."

מתוך קטלוג התערוכה

 
סן פאולו 1991

..."הקוטביות הפנימית המאפיינת סביבה סמי פריפריאלית, מאפשרת התבוננות מיוחדת המפעילה סוג מסויים של ניסיון וידיעה. הדיון בתערוכה זו מתרכז בכמה מושגים חוצים המאפיינים את השלב הפוסט-מודרני הראשון. מושגים אלו מבטאים אמנם רק חלק מטווח האפשרויות, אולם הם מייצגים את מורכבות התהליך במצבו העכשווי. הדיון במושגים אלו דוחק הצידה את העיסוק הפוסט-מודרני של הגדרת האובייקט האמנותי וקובע את השדה הפלסטי לצורותיו השונות כתחום המושגי לעיסוק במציאות חברתית ואמנותית משתנה. העמדת מושגים חוצים ושימוש בקודים חזותיים המפרשים ומביעים סביבה מסויימת מחייבים מעבר הדרגתי במרחב זמן. מרחב זה מאפשר את פעולת המיזוג והזיכוך של הפרטי והכללי. קביעת קצב העבודה ומשכה מקנה צביון מסויים לדרך הגדרת הזמן. היחס לזמן הוא למעשה המושג העיקרי והמכנה המשותף שמציעה התערוכה. הפער הסוציולוגי והפילוסופי בתפיסת הזמן בטריטוריות השונות מוביל במצב הסמי פריפריאלי להתבוננות מיוחדת במושג זה"...

מתוך קטלוג התערוכה

 
סן פאולו 1998
 
חומר אחר, קרמיקה עכשווית 1998

..."מושגים מהותיים הקשורים בתולדות החומר: היתוך, צירוף, תנועה, מגע, מעגליות, חומריות, אגירה, נשיות, מיניות, צורה, כלי, גוף, נפח, אדמה, אש, אויר, מים, עמלנות, מוצר, מזון, פוריות, עיטור, יופי, עבודה, גבריות, טכס, מוות, מנהגים, גמישות, נוקשות, שרידות, חקר והתנסות מופיעים במקומות שונים של שפת האמנות. התנועה המרושתת והרב כיוונית של מערכות דימויים ומושגים המאפיינת את המצב הפוסט-מודרני, מביאה את החומר אל מוקדים שונים של המפה התרבותית. הגדרת החומר יוצאת מקווי תיחום מקצועיים של קדרות או קרמיקה ומופיעה באתרים מגוונים של מעשה האמנות. התנועה הרב כיוונית מביאה אמנים מתחומים שונים אל החומר ואל מושגיו, מפנה אמני קרמיקה אל מישורים שונים של האמנות החזותית, ומקיימת סדרה ארוכה של אפשרויות ביניים."

מתוך קטלוג התערוכה