בשנת 1989, בעקבות משבר עם עיריית יבנה שהחליטה לקיים את הסדנא על בסיס הכנסות מחוגים, עברו אמניה בהזמנת מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון לציון דאז,לשכונת רמת אליהו והמשיכו שם את דרכה. עד 1992 אצרתי את גלריית הסדנא ובהמשך ריכזתי פעולות מידע והעשרה שהוקדשו לקידום מעמד האמנות בהוראה.

ב-1990 ו-1991 אצרתי את הנציגות הישראלית בביאנלות לאמנות באנקרה ובסאן פאולו. ב-1998 הוזמנתי על ידי ואסיף קורטון מתורכיה להצטרף אליו כאוצר המזרח התיכון בתערוכה שיזמה הביאנלה של סאן פאולו.

ב-1990 פתחתי מקום תצוגה פרטי ולא מסחרי ברחוב שבזי 38 בתל-אביב. בתערוכות שולבו תחומי האמנות, הצילום, האדריכלות והעיצוב. משנת 1995 נערכו במקום התנסויות באוצרות שטח. אוצרות שמחליפה את ביקורי הסטודיו ובחירת עבודות האמנות במסע משותף עם אמניות ואמנים אל קהילות שונות ואל מצבים של פערים ומחלוקות.

בשנת 1996 הצטרפתי לקשת הדמוקרטית המזרחית בראשית דרכה ובהמשך לארגון הלה לשוויון בחינוך בשכונות, בעיירות הפיתוח ובישובים הערבים שנוסד ב-1987.

בשנת 1998 אצרתי תערוכת קרמיקה עכשווית מקיפה, חומר אחר, במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל. בעקבותיה התחילה מסורת הביאנלות לקרמיקה במקום.