שנות השמונים הוקדשו למהלכים של אוצרות אלטרנטיבית בלתי מסחרית. מסלול שהתפתח בשנות האלפיים לאוצרות ללא קירות שנערכת בקהילה, מחוץ לגלריות, קירות המוזיאונים ושוק האמנות. בהשראת מהלכי האמנות המושגית משנות השישים והשבעים שאתגרו את הגדרת האמנות, קראו את תפקידה החברתי ושינו את דפוסי ההידברות עם קהל, הצטרפתי ליוזמות ששילבו בין אוצרות, חברה וחינוך.

ההתחלה הייתה כאוצר בגלריה אחד העם 90 שהקימו ב-1982 אמניות ואמנים בתל-אביב, בגלריית הסדנא לאמנות, יבנה, מ-1984, ובהנחיית שיעור אוצרות בגלריה קלישר 5 בבית הספר ע"ש מרגושילסקי לאמנות בתל אביב מ-1986.

ביוני 1987 הצטרפתי לתנועת השנה ה-21, שקראה להכיר באש"ף כגוף המייצג של העם הפלסטיני ולסיום הכיבוש.

אוצרות מסוג זה רואה ביצירה מהלך משולב של אמנות וחברה ואת הביטוי האישי כיסוד שצומח ממרחב ציבורי משותף.