בעשור זה משתלבים קווי המתאר של אוצרות ללא קירות, פעילות חברתית ואמנות בהוראה לתפיסה כוללת של פעולה השתתפותית והידברות של מארג האמנות במרקם האזרחי.
זרמים באמנות המודרנית ביקשו להיחלץ מתפיסה מסורתית לפיה התבוננות שווה מוצר ושאפו להידברות שנערכת במהלכי החיים וחורגים מהתלות בכלכלת השוק. בשל מעמדה המופרט האמנות זרה לתקציבים ציבוריים ומתקיימת לרוב בתנאים של עובדי קבלן. בתי ספר, מרכזים קהילתיים, שכונות, קהילות, ועדות תכנון, מחלקות סביבה ונוף, סביבות של פערים חברתיים יכולים לכונן משכן קבע עבור אומניות ואומנים.
בסתיו 2011 נפתחה במוזיאון פתח-תקוה תערוכת אוצרים בע"מ שדנה בשאלה מהי אוצרות? התערוכה הציגה עמדות של 10 אוצרות ואוצרים. המסע אל קהילת יוצאי אתיופיה בפתח תקוה נערך בשיתוף חברי הקהילה ויצא מקירות המוזיאון למסלול ברחובות העיר. בעשר נקודות הוצבו שלטים שהזמינו לחייג בטלפון הנייד ולהקשיב לתסכיתים בהם ספרו חברי וחברות הקהילה על מורשתה.
באותה שנה ערך בית הספר בן צבי ברחובות תכנית ניסוי ששילבה את תפיסת בית הספר כקמפוס תרבותי. התוכנית אפשרה להרחיב את פעולת האמנות בהוראה אל ספר רעיונות, ספר סקיצות חזותי ומילולי, בו רשמו התלמידות והתלמידים מחשבות, המצאות, דמיונות ורעיונות שולב בלימודי המקצועות השונים. במקביל לימדתי במשך שנה אחת את תפיסת בית הספר כקמפוס תרבותי במדרשה למורים לאמנות בבית ברל. במסגרת השתלמות הורים שערך ארגון הלה בשכונה ו' באשדוד, יצרו הורים יוצאי אתיופיה תערוכה של חפצים, חידות, סיפורים, מוסיקה וריקוד שהצגתם חשפה נכסים תרבותיים שנמצאים ברשותם.
בקיץ 2011 התרחשה מחאת האוהלים ולצידה התפתחה מחאת אמנים שהגיבה למצב במוזיאון תל-אביב. במסגרת מחאת האמנים קם צוות מתנ"סים שעסק בתפקיד החברתי של האמנות. משנת 2009 ועד 2012 נערכו בהנחיית עדות מקומית ובשיתוף עם מרכז פרס לשלום ארבע השתלמויות, Frames of Reality, לצלמי תיעוד פלסטינים וישראלים בהם השתתפתי כחבר מערכת עדות מקומית.
בשנת 2014 פרשתי מהסדנא לאמנות אחרי יותר משלושים שנות עבודה ביבנה וברמת-אליהו. בדומה למה שהתרחש ביבנה צומצם התקציב הציבורי ותוכנית העבודה הפדגוגית והקהילתית נפגעה באורח שלא אפשר יותר שותפות דרך. מאז התוכנית ברחובות לא נוסה רעיון בית הספר כקמפוס תרבותי אך נוצר קשר רעיוני עם חברי תנועת תרבות שפועלים בקרב נוער וקהילה בפריפריה. התנועה מפעילה במספר בתי ספר תכנית שנקראת אמני בית ספר, מודל ניסויי לשילוב אמנים ואמנות בבית הספר.
לאחר שעוז זלוף מתנועת תרבות הפך לאוצר הגלריה העירונית, עפולה, אצרנו יחד עם רעי רביב תערוכת יחיד מקיפה לאוסמה סעיד.
בין 2019 – 2020 לימדתי אמנות פעולה בבית ספר תארבות שפתחה תנועת תרבות ואנחנו משתפים פעולה בפעולות שונות שעורכת התנועה בערי הפריפריה.
ב-2015 אצרתי תערוכות של אמנים ואמניות פלסטינים באולם המבואה של תיאטרון יפו וב-2018 את תערוכת עדות מקומית, תערוכת צילומי העיתונות והתיעוד השנתית, במוזיאון מוז"א בתל-אביב והמשכתי לפעול כחבר מערכת עדות מקומית.
בנוסף לתנועת תרבות המשיכו והתפתחו בארץ אפשרויות שונות של פעולת אמנות ואמנות הידברות והשתתפות: המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בשכונת ג'סי כהן בחולון, מוסללה ומעמותה בירושלים, גלריה קו 16, משה בלמס בישובים הבדואים בנגב, הסדנה לאמנות ברמת אליהו בהנהלת שקד מוכיח מתנועת תרבות, זומו מוזיאון נודד ועוד.
פעולות שמעוררות שאלות חשובות בתחום של אמנות, חברה ופוליטיקה והובילו אותי לכתיבת כמה מאמרים בנושא.