עדות מקומית | Frames Of Reality
מאז 2007 אני חבר מערכת עדות מקומית המלווה את האוצרים וחבר השיפוט שמתחלפים אחת לשנתיים. המעבר לצילום דיגיטלי, השתלבות המצלמות בטלפונים הניידים, היישומים המיוחדים, יכולות עריכה והפצה ברשתות החברתיות, רחפנים ומצלמות אבטחה משנים את תחום הצילום ואת פני התמונה. שינויים אלה מחייבים לעדכן את כללי האתיקה והשיפוט של תערוכת עדות מקומית ולכך מוקדשת רוב פעילותי. המערכת שומרת על רציפות מקצועית ומאפשרת לפעול לצד תהליך האוצרות תוך שותפות והידברות עם האוצרות והאוצרים, חבר השיפוט וצוות ההפקה של התערוכה.
בין 2009 ועד 2012 נערכו בהנחיית עדות מקומית ובסיוע מרכז פרס לשלום ארבע השתלמויות, Frames of Reality, לצלמי תיעוד פלסטינים וישראלים. השתתפתי בארגון תכנית ההשתלמות ובמפגשים בין 2010 – 2012 אצרתי את תערוכות ההשתלמות וערכתי את ספריה.
ב-2018 אצרתי בפעם השלישית את תערוכת עדות מקומית. בשנה זו המשיכה להתנהל מלחמה בעצימות נמוכה וענני עשן כבדים תקיפות של צה"ל בעומק סוריה, עימותים עם פלסטינים בגבול רצועת עזה ושדות שרופים שהציתו עפיפונים ובלוני תבערה ביישובי עוטף עזה. תקופת שלטונו של טראמפ, העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים והתחלת סדרת מערכות הבחירות הוסיפו לחוסר היציבות.
Frames Of Reality ,2012
עטא : כצלם עיתונות העבודה שלי מתרחשת תוך כדי מלחמה פנימית, מה נכון ובלתי נכון לעשות בעת העבודה העיתונאית. האישיות של צלם העיתונות מפוצלת בין מה שברצונו לבטא לבין מה שהמציאות מכתיבה לו. בין צילום העיתונות ובין האפשרות לספר סיפור. הרבה צלמים מרגישים רע מפני שהם חייבים לצלם צילומים שאינם אוהבים לצלם ולהגיע למקומות שאינם רוצים להיות בהם. אתה נשלח עם ציוד הצילום שלך למקום ועליך להיות ממושמע, להתייצב ולצלם שם. בתור צלם עיתונות, אם אתה לא אוהב את מה שאתה נשלח לצלם אפשרות היצירה מצומצמת. לפעמים זה מגיע לכדי מצב של תסכול.
אדי: אתה גם לא יכול להיות יצירתי כשאתה צריך לצלם כל כך הרבה דברים במשך שבוע ובעצם כל הזמן. אתה לא יוצר יצירות כמו אמן אחר.
עטא: בצילומים, כשעלי לצלם דמות ציבורית, אני מרגיש שאינני עצמי, לא מצליח להתחבר, משהו כאילו חובט בי.
דורון: בעריכת כתבות חדשות בטלוויזיה אני נמצא במקום דומה. בכל זאת, כמו תמיד, מדובר ברצון אישי. אתה יכול לצלם את הפוליטיקאי מזווית שרק אתה תיצור, שאתה רוצה ולפי אג'נדת הצילום
שמתאימה לך. אתה מסוגל להכניס את עצמך לכל תמונה שאתה יוצר.
אדי: במשימה עיתונאית אני מצלם את מה שמתבקש אבל גם דברים נוספים אותם אציג פעם כאמירה
אישית. לא כולם ערוכים או בנויים לכך.
עטא: זה בדיוק פיצול האישיות עליו אני מדבר אשר חייב להתקיים. ההתלבטות שלי מתחילה ברגע שאני מקבל הודעה לצאת למשימה.
מחוץ למסגרת
שיחה עם אדי גרלד, עטא עוויסאת ודורון סלומונס
מנחי הסדנה frames of reality
2012
עדות מקומית, 2015
"הצילום התיעודי והעיתונאי נתפסים לרוב כפריפריה הרחוקה מליבת היצירה של עולם האמנות. המחויבות החברתית וההפצה התקשורתית המאפיינים אותם פוגמים כביכול בעצמאות האמנותית שלהם. מעניין, אם כך, לבחון את מרכיבי המעורבות של הצילום התיעודי – העיסוק ביומיום, השיטוט, המידיות, המחויבות החברתית, ההידברות וההפצה – דווקא כאשר הם מופיעים כטענה במסגרת הדיון האמנותי.
הפנייה אל המופשט, השאיפה ל'אמנות לשם אמנות', לאמנות טהורה שנובעת מסגולות המדיום שלה, מזוהה כאחד המהלכים העיקריים שביצעה האמנות המודרנית. מהלך זה יצר דיאלקטיקה בין הפיגורטיבי למופשט ובין הפרטי לחברתי, והעלה שאלות העוסקות בפענוח הנראה, בפעולת הגופים במרחב החברתי, במעמדו של הצופה בְיחס לנשקף ובמקומה האוטונומי של היצירה במרחב התופעות"...
מתוך המאמר
התיעודי שבאמנותי
עמי שטייניץ
פורסם בספר אופ-פוטו, הצד האחורי של הצילום הישראלי, עורכת: קציעה עלון,
הוצאת גמא
2017
עדות מקומית, 2018
מבעד לעשן סמיך
לוחמה בעצימות נמוכה אך גוברת מתנהלת בשנה האחרונה, וענני עשן כבד אופפים דיווחים על תקיפות צה"ל בעומק סוריה, על עימותים עם פלסטינים בגבול רצועת עזה ועל שדות שרופים שהציתו עפיפונים ובלוני תבערה ביישובי עוטף עזה. חוסר היציבות הביטחונית מקצין קיטוב פוליטי, תקשורתי וחברתי בחיי היום־יום: מלחמה / לא מלחמה; גירוש / לא גירוש; הדתה / לא הדתה; גיוס / לא גיוס; פינוי / לא פינוי; כיבוש / לא כיבוש; שחיתות / לא שחיתות; לאומנות / לאום.
חוסר הבהירות של המצב הקיים והשלכותיו מחריפים גם בעקבות שינויים באופי התיעוד. חופש המידע והדעה ברשתות החברתיות ובערוצי תקשורת גלובליים מנוצל להפצת ידיעות כוזבות בידי יחידים, ארגונים ומדינות. הצילום התיעודי בעיתונות מחליף פנים, כשאירועים רבים מצולמים במצלמות אבטחה ובטלפונים חכמים של אזרחים מן השורה ומופצים בתקשורת. עקב כך, מקורות המימון וההעסקה של צלמים חדי עין בשטח מצטמצמים, ותיעוד המציאות נפגם.
ייחודו של הצילום התיעודי בלכידה הבלעדית של אירוע בלתי נשלט, שדרכו מתגלה סיפור סמוי מן העין. ערכה של אמנות הצילום עולה על תיאור מצב כפשוטו, והצילום התיעודי מבטא ממד מודחק של עולם התופעות. מבעד לערפל הסמיך של "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" התערוכה עדות מקומית 2018 מבקשת להציג תיעוד יוקד של תרבות אנושית רוויית סתירות, סכנות וחמלה.
טקסט המבוא לתערוכת עדות מקומית 2018.
מופיע בקטלוג התערוכה.
2018