הקשר שלי עם אום אל פאחם התחיל בשנות השמונים בבית הספר לאמנות ע"ש מרגושילסקי. עסאם אבו שקרה למד שם וב-1990 הזמנתי אותו לקחת חלק בביאנלה שאצרתי באנקרה. בן דודו, פאריד אבו שקרה למד בשיעור הגלריה בגלריה קלישר 5 וב-1996 פתח עם אחיו, סעיד, את הגלריה באום אל פאחם.

בשנת 2000, לאחר פרוץ אינתיפאדת אל אקצה ומותם של שני מפגינים מיריות שוטרים בצומת הכניסה לעיר, חדלו רבים מהמבקרים היהודים לבקר בה. פרויקט עיצוב סביבה באום אל פאחם התחיל ב-2003 על מנת לשנות את המציאות שנוצרה וליצור קשרי עבודה והכרות אישית בין התושבים ליוצרים יהודים וערבים.

בהנחיית מוחמד רבאח שעסק בעירייה בנושאי סביבה, נבחרו בעיר עשרה מקומות שהרכיבו מסלול סיור רגלי בשכונותיה. הנתיב כלל שכונות, שווקים, חנויות, בתי אוכל, אתרים היסטוריים ותצפיות נוף. חלק מהתכניות הוגשם וב-2005 יצא לאור מדריך סיור בעיר בערבית, עברית ואנגלית. במהלך העבודה הכרתי את האדריכל סנאן עבד אלקאדר שתכנן בהמשך הצעה לבניין מוזיאון לאמנות בעיר. יחד עם סעיד אבו שקרה עסקנו בשאלות העיוניות והתכנוניות שעולות מרעיון הקמת מוזיאון פלסטיני באום אל פאחם אך התהליך לא הוגשם. לאחר שפרשתי עם סנאן מתכניות המוזיאון הקמנו עם פאריד אבו שקרה עמותה לקידום האמנות הפלסטינית באמצעות תכנית להכשרת אוצרים והקמת רשת של גלריות בישוב הפלסטיני בישראל. בגלל קשיים תקציביים לא יצאה התכנית לדרך.