תערוכות
מפגש אחמד
את אחמד מסארווה פגשתי בסוף שנות ה-90 כשהצטרפתי לוועד המנהל של ארגון הלה בו פעלנו יחד עד 2018. ארגון הלה שהוקם בשנות ה-80 הנחה הורים בשכונות, בערי הפיתוח וביישובים הערבים להתארגן כנציגות הורים בבתי הספר. לצד תקוה לוי ז"ל שניהלה את הלה שנים ארוכות ודני אדמסו שהחליף אותה פעלו בוועד המנהל נגה דגן בוזגלו, רונית חכם, אריאלה בארי, אורלי פריינטה וסופי מעתוק.
האירועים הרבים בסיפור חייו של אחמד רושמים דיוקן מיוחד של הזהות הערבית והיהודית המתפתחת לטוב ולרע מאז הקמת המדינה. הפרטים הללו התגלו לי לאיטם לאורך שנים. לקראת יום ההולדת ה-80 של אחמד התארגנה קבוצת חברות וחברים שמכירים אותו מפרקים שונים בחייו כדי לקיים אירוע ותערוכה שנערכו בתיאטרון יפו. האירוע נדחה פעמיים בגלל מגפת הקורונה ונערך בסופו של דבר בחודש אוקטובר 2021. התערוכה הוצגה עד דצמבר ונדדה לגלריה לאמנות אום אל פאחם. יעל גבירץ, דוד פירסטנברג, אהוד עין גיל, אורלי ערן, ענת שריר ואנוכי יזמו, הפיקו, הנחו ואצרו. תמכו ותרמו, חיים יזרעאלי, ויליאם בליסה, ליזה ופרופ' אדי קאופמן, אבי גלזרמן, מיכל שריר, מוחמד שוואהנה, משפחת מסארווה, ואליד אבולעפיה. רים מאסרווה, ביתו של אחמד, ליוותה את כל התהליך וערכה את ההגהות בערבית. ענת קליימן עצבה, המוזיקאי יאיר דלאל והמשוררת איאת אבו-שמייס השתתפו באירוע. יגאל עזרתי, רביד סביל, זכרני חצור-כץ מתיאטרון יפו חיבקו בנדיבות את האירוע, וסעיד אבו-שקרה מצא מקום לתערוכה היסטורית בגלריה לאמנות.
תהליך האוצרות לקראת התערוכה אפשר מפגש מחודש ומעמיק עם אחמד. פגשנו דמויות רבות מעברו, רשמנו, תעדנו ואספנו חומרי ארכיון. השולחנות המסתובבים וכסאות השרפרף נבחרו כדי לקיים מפגש של התבוננות וקריאה סביב שולחנות עגולים. בכותרת התערוכה נכתב:
"מילדותו, בתקופת המנדט הבריטי, נחשף אחמד מסארווה (נ. 1939) לחוסר יציבות מדינית שמלווה את חייו. בערערה, הכפר שבו נולד ובו הוא גר גם היום, החליף במלחמת 48' כוח עיראקי את הבריטים ובעקבות הסכם שביתת הנשק עם ירדן עברה השליטה במקום לישראל. מסכת השינויים נגעה אף בשמו. במקום אל-כילאני רשמו אותו בתעודת הזהות הישראלית כמסארווה וכשהצטרף בתחילת שנות ה-50 לתנועת הנוער הערבי החלוצי שהקימה תנועת "השומר הצעיר" קראו לו בהכשרה בקיבוץ יקום, צבי. מאז דרך הלסינקי והיידלברג, העולם הזה ומצפן, יום האדמה ואחד במאי, ארגון הל"ה וההתאחדות הארצית של ועדי ההורים הערביים נע ונד קיומו על פני מים סוערים. בתוך מערבולת מסוכסכת פוסע אחמד בנתיב שונה ורושם דמות אחרת של אפשרות אנושית. דמות הנאחזת בצלם האדם ושומרת על גחלת זו באמצעות מפגשים מיוחדים שנוצרים ברגעים קשים שמהם מרכיב אחמד הכרויות ארוכות שנים. אין זה ניתוק מן המציאות או תמימות אלא ניסיון אישי להמיר את המשיכה לעימות במפגש מתמשך, מבלי לוותר על עקרונותיו. מנערות ועד בגרות, לאורך שבעים שנות סכסוך, עובר הנתיב של אחמד בין ערבים ויהודים, מזרח ומערב, שייכות וזרות, רוקם שיח אנושי שמאתגר כל נטייה להפרדה ומודרך על ידי חתירה מתמדת לחיים משותפים על בסיס של שוויון מלא. שיח שתועד בשנות ה- 60 בסרט "אני אחמד", שהפיק רם לוי והורחב ב 2019- בסרט "קולו של אחמד", שהפיק בית הספר סם שפיגל לקולנוע. סיפורו מאיר רגעים לא צפויים, מכבד שונות ומאפיל על כל נתק ובידול."
עדות מקומית 2020 -2021
את תערוכות עדות מקומית 2019, 2020 אצר הצלם אלדד רפאלי. את עדות מקומית 2021 אצרה הצלמת והאוצרת גל גור זאב. ב-2020, בגלל מגפת הקורונה, נדדה עדות מקומית למתחם מידטאון בתל-אביב והוצגה על קירות הזכוכית של גורדי השחקים שמרכיבים את המתחם. בשנתיים הללו התרחשו ארבע מערכות בחירות עד שממשלת הליכוד הוחלפה בממשלה הנסמכת על מפלגות מימין ומשמאל ובפעם הראשונה בשיתוף מפלגת רע"ם מפלגה ערבית-אסלאמית שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת.
דנה וולפיילר ללקין, יזמה ומנהלת את עדות מקומית, ענת קלימן המעצבת, סנדי טפרסון מפיקה, ורדי כהנא ואנוכי במערכת.
הים הוא אותו ים, גיל מועלם דורון
גלריה לאמנות אום אל פאחם, מאי 2022
גיל מועלם דורון הוא נווד שנע בשטחי הפקר חברתיים ואמנותיים. עבודתו בוחנת גבולות ומערערת על הגדרות שליטה וסדר קיים. מדובר בפעולה שנערכת מעבר לגבולות אמנותיים שמהלכיה נטועים יותר באמנות מושגית המשלבת רעיונות, חומרים מתכלים ואקטיביזם ששואפים לחולל שינוי חברתי פוליטי. בעקבות תוכנית שהות אמן בגלריה אום אל פאחם הוזמן גיל להציג בה תערוכת יחיד במאי 2022. ב-2012 אצרתי את תערוכת היחיד, "ب", (האות ב' בערבית) שהציג מועלם דורון בגלריה בית האדריכל ביפו וב-2014 כתבתי את המאמר, מכת גבולות, לקטלוג עבודותיו, אמנות עבריינית ופרקטיקות חברתיות.
בטקסט, רוחות רפאים, לתערוכה באום אל פחם נכתב:
..."תנודות ומעברים, חיתוכים והצלבות, הזזות והתקות מרכיבים את העבודות ואת אופן ההצבה שלהן במרחב הגלריה. הכול נמצא שלא במקומו, מוסט, עקור. עבודות מסוימות ניתנות לצפייה מלאה רק בנייד האישי באמצעות סריקות קוד QR. המבנים המאולתרים שמופיעים כאוהל וביתן מרחפים באוויר, תיעוד ארכיוני של אלג'ון מוקרן על פליטי הכפר המתגוררים כיום באום אל פאחם כשהם אוחזים לפניהם "דף חלק" כאזכור והתנגדות למיתוס הארץ השוממה. העדר המקום שמונכח בעבודות של גיל מועלם דורון טומן ערעור והרהור בתחושת הזמן הנוכחי באמצעות מפגש של גורל יהודי ערבי מתקופה אחרת. תקופה שזמנה סמוך למועד גילוי אמריקה בראשית הקולוניאליזם המערבי והווה שרדוף ברוחות הרפאים שלו. הלא מקום של חוויית הזרות שיצרו רוחות אלה נושא אילמות שהעבודות מדמיינות כמרחב של הידברות"...
מתוך טקסט התערוכה רוחות רפאים
עשרים שנות עדות
אוצרות: דנה וולפיילר-ללקין, ורדי כהנא, עמי שטייניץ
יוצר הווידאו: רן סלוין
מוז"א - מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב
6.12.2023 – 2.3.2024
כשבחרנו מארכיון התמונות של עדות מקומית את התצלומים שיציינו את עשרים שנותיה של התערוכה, לא העלינו על דעתנו את הטבח שיבצע החמאס בנגב המערבי בשבעה באוקטובר ואת השלכותיו: שכול, חטיפה ושבי של רבים, מלחמה בכמה חזיתות ועתיד לוט בערפל. ולמרות זאת, התמונות שצולמו מ־2003 ועד היום נושאות את הרחש המבעבע של מלחמה בעצימות נמוכה שמתפרצת באחת.
ממלחמת לבנון השנייה ב־2006 , דרך סדרה של סבבי לחימה ברצועת עזה ועד תצלומים עדכניים של התנגשויות בין פלסטינים לישראלים בגדה המערבית, עולה ומתבהרת תמונת המצב המקומי: קיום עדין על בלימה, הכורך יחד עימות וחיי יום־יום, סתירה שהופכת לשגרה מסתירה; אותות המשדרים תמונה גלויה, אך בלתי נצפית, נדחקים מן התודעה.
בעשרים השנה האחרונות הפך הצילום מאנלוגי לדיגיטלי ולכלי בשירות ההמונים, שהפכו שותפים ליצירה ולהפצה של דימויים חזותיים. דפוסי התקשורת שהשתנו ערערו את היציבות החברתית. סיקור חדשותי שמתבסס על מקורות מפוקפקים וכלי סייבר פולשניים טענו את הרקמה הפוליטית העדינה בתעמולת כזב. קיטוב חברתי, סכסוכים לאומיים ומתחים גלובליים אינם מנותקים מההיצף התקשורתי ומפרימת הקשר, שהיה מובן מאליו, בין דימוי למציאות. רעות חולות אלה, שבאו לידי ביטוי חריף בשנה האחרונה, קוראים לנו להיאחז בערכים האנושיים העומדים בבסיס התיעוד. אתגר חיוני זה ילווה את השנים הבאות של עדות מקומית.
עמי שטייניץ, אוצר, חבר מערכת עדות מקומית
טקסט תערוכת עשרים שנות עדות
..."עדות מקומית צמחה כתערוכה שנתית קבועה בצומת שבו נפגשים יכולות צילום מפותחות, אמצעי תקשורת עולמיים, סדר כוח מעצמתי חדש, עלייה בחשיבותן של תרבויות מקומיות ושחיקת הדמוקרטיה. בשונה ממגדל הבבל הלשוני, התמונה החזותית יוצרת קִרבה בין השפה המקומית לבינלאומית. ישראל ניצבת במוקד מסוכן של חדשנות טכנולוגית, לוחמה אזורית וקרעים חברתיים, שמעמידים במבחן את אמינותו של הצילום התיעודי, את משקלו ההיסטורי והתרבותי ואת חציית הגבולות שחיונית לקיומו.
התערוכה פועלת בתוך מבנה כלכלי המחייב שיתופי פעולה וחסויות. צילום תיעודי הסוקר נושאים פוליטיים וחברתיים מעוררי מחלוקת נתקל בקשיי גיוס מחברות מסחריות ומגופים ממלכתיים. למרות התנאים הללו, ובשל הערך ההיסטורי של התיעוד, נוצרות בכל זאת שותפויות עם גופים תקשורתיים, עירוניים, חברתיים, מסחריים ותרבותיים".
מתוך
ההמוני והייחודי
עמי שטייניץ
קטלוג התערוכה 20 שנות עדות
2023
