מארג האמנות | אקטיביזם

בשנת 2011, לאחר ארבע שנים, יחד עם דניאלה מיכאלי ונעמי פורטיס, התפטרתי מוועדת ההיגוי המקצועית של פרויקט "מעבדת תרבות" שנועד לתמוך בקבוצות אמנות בפריפריה. במכתב ההתפטרות צוין שההחלטה באה על רקע הפרת עיקרון הפרדת הרשויות בין ועדת ההיגוי המקצועית לגוף הפוליטי, המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס - תופעה שהביאה לכרסום מתמשך בסמכויות הוועדה ולבסוף לאי כיבוד החלטותיה. ראינו בכך תהליך מסוכן למנהל הציבורי ולתחום התרבות והאמנות. קראנו לכן לנשות ואנשי אמנות לא להשתתף בוועדות מקצועיות לתמיכות באמנות מטעם גופים ציבוריים, אלא בכפוף להתחייבות כתובה לכבד את ההחלטות. וועדות מקצועיות עושות את מלאכתן בהתנדבות ושומרות על אמות המידה של חלוקת כספים ציבוריים. אי כיבוד ההחלטות משמעו התערבות פוליטית שמייתרת את עבודת הוועדות. שלוש שנים מאוחר יותר, ביוני 2014, התפטרתי מהסדנא לאמנות לאחר צמצום תקציבי מתמשך שהרחיק אותה משליחותה. גם את יבנה עזבנו ב-1989 בגלל פגיעה בעבודת התוכן של הסדנא. פעילות אמנותית תלויה מאוד במשרתי ציבור ואינה נהנית מיציבות. הפעילות והפרנסה של אמניות ואמנים תלויה מאוד בחילופי גברי פוליטיים. יחד עם זאת, לצד מקרים של פגיעה בשליחות המקצועית קיימות אפשרויות אחרות. בין 2007 – 2010 השתתפתי בוועדה לספרי אמנות פלסטית וב-2011 בוועדת אמן בקהילה מטעם משרד התרבות ללא פגם נוהלי. פעילות שנערכה במסגרת ועדת ביחד ולחוד של עיריית תל-אביב ובמסגרת מחאת האמנים בתקופת מחאת האוהלים קשורה לתפיסה אודות מארג האמנות במרקם האזרחי. זהו ניסיון לשלב פעילות אמנותית בתקציב ציבורי ראוי בקהילה על מנת לשנות את מערכת היחסים בין אמנות לקהל וכדי ליצור מבנה כלכלי חלופי לשוק האמנות.

אירוע דוכן, הסדנא לאמנות רמת אליהו

ביוני 2010 ערכה הסדנא את יריד דוכן במטרה לייסד במת דיון שתפגיש אמניות, אמנים ויוזמות שעוסקים בשאלות של אמנות, חברה וחינוך. היריד והכנס שליווה אותו עסקו בחשיבות הציבורית של הביטוי החזותי, השפעתו על תחושת השייכות התרבותית ומקומו בחינוך ובקהילה. למקום החברתי של האמנות תפקיד חיוני ליצירת שפה תרבותית בעלת משמעות אישית. תפיסה חברתית של האמנות מנסחת את מעמדה במרחב הציבורי ואת המקום הקהילתי של היצירה ושל אמנים בתנאים של תקשורת ושוק גלובליים.

אירוע דוכן מיקד את המבט בהתרחבות מספרן של קבוצות אמנים, התארגנויות, ומגמות בבתי ספר לאמנות, שמחפשים זהות אמנותית רעיונית, לא שיווקית, בעלת משמעות חברתית ופדגוגית. לאחר אירוע דוכן נכנסה הסדנא לתקופה של שיפוצים אך במקביל צומצמה המסגרת התקציבית שאפשרה את פעילותה בשכונת רמת-אליהו ובבתי הספר בעיר. בדומה ליבנה בשנת 1989 נדחקה הסדנא מהתקציב הציבורי והתבקשה להיות רווחית. מהלך זה של הפרטה פגע ביכולת הסדנא לשרת את ילדי בתי הספר בשעות הבוקר. שלוש כיתות ליום, הגיעו לסדנא מדי שבוע במימון עירוני למשך שנה או חצי שנה, לשיעור כפול עם שלוש אמניות ואמנים. הקיצוצים מציינים מגמת הפרטה שדוחקת באמנים להמציא מקורות כספיים לעבודתם, מצמצמת את מספר המפגשים עם הילדים והאמנים שיוצרים איתם ומשרתת את אלה שהושג כיסוי כספי לפעילותם.

עקב כך פרשתי ביוני 2014 מהסדנא לאחר שלושים שנות עבודה שראשיתן ב-1983 ביבנה.

"תהליכים שנוצרו באמנות המושגית, התנגדו לחפץ האמנות, והתרחשו כרעיונות חברתיים מחוץ לטווח המוזאולוגי והאספני, במקומות בהן התרבות התגלתה בכשלונה. החלופה הרעיונית לחפץ המצוייר והמפוסל הביאה לשינוי תודעתי. נוצרה אפשרות חדשה בשיח האמנות: אפשרות של פעולה רעיונית. נוסדה תודעה הקוראת את התרבות על סמך ביקורת חברתית וכלכלית של יצירת האמנות. מנקודה תודעתית זו ניתן לבחון קבוצות אמנים הפועלות כיום מתוך מודעות המשלבת אמנות, קהילה, חינוך וסביבה".

דברים שנשאו בכנס דוכן בסדנא לאמנות רמת אליהו

מלאכה מושגית

עמי שטייניץ

15.6.2010

 
מחאת האמנים
מחאת המוזיאון

חודשים ספורים לאחר אירוע דוכן ובמקביל למחאת האוהלים שהתפתחה ב-2011 קמה מחאת אמנים שצמחה מסיבות שונות. עקב פיזור מועצת המוזיאונים על ידי משרד התרבות באנו למשרד לבושי שחור כאות מחאה כדי ליצור "חגורת ביטחון" ש"תאבטח" את התנהלות המוזיאונים בארץ. תבענו שנציג איגוד האמנים ישתתף בפגישת מועצת המוזיאונים. בנוסף, פתיחת האגף החדש של מוזיאון תל-אביב לוותה במחאת אמניות ואמנים על שתקציב התרבות במדינת ישראל עומד על 0.15 אחוז מכלל תקציב המדינה. עשירית מהמקובל במדינות מתוקנות. מתוך עוגת תקציב התרבות רק 5.9 אחוז מוקדשים לאמנות פלסטית כולל מוזיאונים לאמנות. בתנאים אלה מופרטת התרבות לחסות של תורמים וצדקה ונוצר פער משווע בין ההשקעה ביצירה לבין ההשקעה במבנה חדש למוזיאון שעלותו 55 מילון דולר. למוזיאון תל-אביב יש במועצת מנהלים ארבעים ושלושה נציגי ציבור, רובם ככולם אנשי ממון, תורמים ואספנים. המועצה אינה כוללת אנשי מקצוע מתחום האמנות. רבים מחברי המועצה משרתים בתפקיד שנים ארוכות ללא תחלופה. המחאה דרשה לקצוב זמן לבעלי התפקידים

הציבוריים, לשתף בהם אנשי מקצוע, להשקיע במחקר ובתערוכות, להסדיר תנאי העסקה הוגנים לעובדים ולאמנים המציגים במקום, להציג אמנות המתקיימת מעבר לשדה האמנות המסחרי, לקבוע תקנון אתי שיסדיר את היחס בין תורמים לשיקולי האוצרות ולקבוע ערב אחד בו תותר הכניסה למוזיאון חינם. מתוך מחאת האמנות קם צוות מתנס"ים שעסק במארג האמנות במרקם האזרחי. הצוות קיים סדרה של פגישות, גיבש תכנית פעולה שהוצגה לעירייה אך המהלך, ניסיון נוסף בתהליך הארוך של אמנות חברתית, לא הוגשם. התארגנות קצרה נוספת שקמה עסקה בחינוך לאמנות ומצב האמנות בהוראה.

צוות מתנ"סים
מארג האמנות במרקם העירוני-תל אביב יפו
מצגת, דצמבר 2011

..."מדינות רבות רואות באמנים החזותיים נכס תרבותי שיש לקדמו ולשמרו. מגזר האמנים הפלסטיים בישראל
מאופיין כציבור אינטלקטואלי, עצמאי ומשכיל, אך בישראל של 2010 מעטים ממגזר זה יכולים להתפרנס ממקצועם כאמנים. זאת ועוד, רבים אף מתקשים להתפרנס מהוראת אמנות בבתי ספר ובאוניברסיטאות." 

מתוך תקציר מחקר בנושא היבטים כלכליים וחוקתיים הקשורים לתחום האמנות הפלסטית ומעמדו של האמן

איתן שוקר, עו"ד נורית אשר

2011

..."בשל מעמדה המופרט מתקיימת האמנות כזרה בנתיבי התקציבים הציבוריים ובתנאים של עובדי קבלן. סגולותיה החברתיות מוחלשות בשל התלות בשוק, והאסתטיקה ההידברותית החיונית שלה אינה נשקלת באמות המידה המיוחסות בתקציב הציבורי לחינוך או למשפט. התקציב הציבורי הוא המקום היחיד שבו זכאים אמניות ואמנים ואף חייבים להתערב לטובת צדק הידברותי וכחלק מהבנת משקלו הפוליטי. שפת האמנות מדמה בסמלים, סימנים וחומרים את הצדדים הדמיוניים של שיח חברתי-תרבותי שהוא חיוני לכל נפש. בתי ספר, מרכזים קהילתיים, שכונות, קהילות, ועדות תכנון, מחלקות סביבה ונוף, גילויים של פער וסדקים בחברה ובקהילה הם מקומות לגילוי של אחריות ציבורית וזירה שבה אמניות ואמנים יכולים להניע תהליכים במסגרת כלכלית חלופית. תהליכים שיאזנו את בלעדיות השוק בניהול עולם התרבות. זוהי כלכלה שבמסגרתה יוקמו סדנאות לאמניות ואמנים כמרחב פעולה ציבורי ויוענק שכר הוגן לפעולות אמנות שייערכו בשכונות ובקהילות. סוג זה של הידברות אמנותית המעורבת במציאות היומיום תציע מהלכים אסתטיים שחורגים מן המוצר האמנותי ומהתלות הכלכלית במתווה השוק"... 

מתוך ע-אבודת אמנות

עמי שטייניץ

פורסם בבצלאל - כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, מאי 2016

מרחב אמנות מדומיין  הנחות יסוד למפגש צוות מתנ"סים  28.11.11

חינוך לאמנות, כנס חירום, שנקר, ספטמבר 2011

ביחד ולחוד

"בשנים האחרונות נוצרו בעיר התארגנויות משותפות של אמנים בתחומי אמנות שונים שהקימו גלריות ומקומות מופע עצמאיים בעיקר בשכונות הדרומיות של העיר תל-אביב יפו. התארגנויות אלה צומחות על בסיס קריאה חברתית ושאיפות אמנותיות שמבקשות לנסח נקודות מבט ביקורתיות חדשות.

 

המרחב העירוני מקנה מקום להידברות חברתית אמנותית חיונית ולפעילות משותפת של אמנים עם התושבים והסביבה בה הם פועלים. חיים אמנותיים ומחויבות חברתית שמתפתחים בקרב קהל וקהילה משנים את דפוסי ההתבוננות המקובלים ביצירת האמנות ומרכיבים תנאי הידברות והשתתפות חדשים של מארג האמנות במרקם העירוני."

בתל אביב קיימות התארגנויות משותפות של אמנים שהקימו גלריות ומקומות מופע עצמאיים, בלתי מסחריים בעיקר בשכונות הדרומיות של תל-אביב יפו. חלקן וותיקות אך רבות מהן קמו בתקופת המחאה ואחריה. במסגרת ועדה ציבורית, ביחד ולחוד, בה אני חבר מחולקים מענקים ליוזמות אמנותיות ופעולות שעורכים אמנים במסגרת התארגנויות שיתופיות.

מתוך ביחד ולחוד הצעה לתכנית עבודה

עמי שטייניץ

2015