בשנת 2011, לאחר ארבע שנים, יחד עם דניאלה מיכאלי ונעמי פורטיס, התפטרתי מוועדת ההיגוי המקצועית של פרויקט "מעבדת תרבות" שנועד לתמוך בקבוצות אמנות בפריפריה. במכתב ההתפטרות צוין שההחלטה באה על רקע הפרת עיקרון הפרדת הרשויות בין ועדת ההיגוי המקצועית לגוף הפוליטי, המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס - תופעה שהביאה לכרסום מתמשך בסמכויות הוועדה ולבסוף לאי כיבוד החלטותיה. ראינו בכך תהליך מסוכן למנהל הציבורי ולתחום התרבות והאמנות. קראנו לכן לנשות ואנשי אמנות לא להשתתף בוועדות מקצועיות לתמיכות באמנות מטעם גופים ציבוריים, אלא בכפוף להתחייבות כתובה לכבד את ההחלטות. וועדות מקצועיות עושות את מלאכתן בהתנדבות ושומרות על אמות המידה של חלוקת כספים ציבוריים. אי כיבוד ההחלטות משמעו התערבות פוליטית שמייתרת את עבודת הוועדות. שלוש שנים מאוחר יותר, ביוני 2014, התפטרתי מהסדנא לאמנות לאחר צמצום תקציבי מתמשך שהרחיק אותה משליחותה. גם את יבנה עזבנו ב-1989 בגלל פגיעה בעבודת התוכן של הסדנא. פעילות אמנותית תלויה מאוד במשרתי ציבור ואינה נהנית מיציבות. הפעילות והפרנסה של אמניות ואמנים תלויה מאוד בחילופי גברי פוליטיים. יחד עם זאת, לצד מקרים של פגיעה בשליחות המקצועית קיימות אפשרויות אחרות. בין 2007 – 2010 השתתפתי בוועדה לספרי אמנות פלסטית וב-2011 בוועדת אמן בקהילה מטעם משרד התרבות ללא פגם נוהלי. פעילות שנערכה במסגרת ועדת ביחד ולחוד של עיריית תל-אביב ובמסגרת מחאת האמנים בתקופת מחאת האוהלים קשורה לתפיסה אודות מארג האמנות במרקם האזרחי. זהו ניסיון לשלב פעילות אמנותית בתקציב ציבורי ראוי בקהילה על מנת לשנות את מערכת היחסים בין אמנות לקהל וכדי ליצור מבנה כלכלי חלופי לשוק האמנות.